שם הכותב: תאריך: 16 ספטמבר 2014

שיטת השווי הנכסי הנקי ׁ(NAV)

שיטת השווי הנכסי הנקי (NAV – Net Asset Valueׂׂ) מתבססת על שווי נכסי החברה/העסק בניכוי התחייבויותיה, כפי שהם משתקפים במאזן העסק/החברה. 

בשיטת השווי הנכסי נעריך את שוויה של החברה ע"פ הערך הכלכלי של הנכסים וההתחייבויות הקיימים במאזן. נבצע אומדן של הערך הכלכלי של הנכסים וההתחייבויות של החברה/העסק ונבצע התאמה בין הערך בספרים שלהם לבין השווי הכלכלי שלהם (ערכי המימוש נטו).

שיטת זו מקובלת בעיקר להערכת חברות אחזקה, חברות בפירוק וחברות נדל"ן. ההערכה תיעשה  תוך ביצוע התאמות של ערך הנכסים וההתחייבויות כפי שהם רשומים בספרי החברה לשווים הכלכלי. שיטה זו מתאימה בעיקר להערכת עסקים בפני פירוק ולא להערכה של עסק חי, מכיוון שבמקרים רבים השווי הנכסי נתפס כאומדן לשווי המזערי של החברה, בהנחה שרוכש פוטנציאלי מגיע לידי פירוק החברה ויממש את הנכסים בדרך זו.

בשיטה זו ניתן להעריך כמה בעלי השליטה יקבלו עם הפירוק של החברה/העסק. במצב כזה, כשאין צפי לרווחים ותזרימי מזומנים עתידיים, העסק שווה רק בזכות נכסיו והתחייבויותיו נטו.

היתרון של שיטה זו היא שהשווי הנכסי הנקי מהווה מעין רף מינמלי (מחיר רצפה) לשווי החברה, יתרון נוסף הוא שהשיטה פשוטה יחסית לביצוע.

החיסרון העיקרי של השיטה נעוץ בעובדה שהשיטה מתעלמת מפוטנציאל הרווחים הקיים בעסק מעבר לנכסים הרשומים בספרים, חיסרון נוסף הינו שהשיטה מתבססת בחברות נדל"ן בעיקר על הערכות שמאים אשר לא יהיו תמיד מדויקים ואובייקטיבים.

 image7

שיטת המכפיל

בשיטת המכפיל מוערך העסק על בסיס היחס הממוצע בענף בו הוא פועל בין שווי השוק לבין פרמטר חשבונאי נבחר. בשיטת המכפיל מוערכת החברה על בסיס השוואה בינה לבין חברות דומות וזאת על בסיס ההנחה שחברות באותו ענף מאופיינות במכפילים וביחסים פיננסיים דומים. הפרמטרים המקובלים כוללים את הרווח הנקי, הרווח התפעולי, המכירות וההון העצמי.

היחס הממוצע בענף בין שווי השוק לפרמטר החשבונאי הרלבנטי מכונה מכפיל. השימוש במכפיל נוח ומיידי, בעיקר לצורך מתן תשובות מהירות לשאלות דחופות. השיטה טובה בעיקר לקבלת אומדן כללי ראשוני לגבי שווי העסק אך לא להערכה מדויקת.

ישנם שימושים מעשיים שונים לגישת המכפיל כגון: אפשרות בדיקת ביצוע סבירות לתוצאות הערכת שווי שבוצעה על בסיס גישת היוון תזרימי מזומנים. 

יתרונה של השיטה נעוץ בפשטותה ובמהירותה, יחסית לשיטות אחרות.

החיסרון העיקרי של שיטה זו נעוץ בעובדה שהיא לא לוקחת בחשבון שורה של גורמים העשויים להשפיע על השווי הספציפי של העסק, בשונה מעסקים "דומים" באותו תחום, כגון: שיעור צמיחה שונה, מבנה הון שונה וכדומה. חסרון נוסף נובע מן העובדה שבמרבית המקרים קיים תחום רחב של מכפילים, אשר מיצועו אינו מביא בהכרח לתוצאה נכונה. המשתמשים בגישת המכפיל, נוטים להתעלם בדר"כ מאלמנטים חשובים, כלולים במאזן החברה אך אינם מקבלים ביטוי שוטף בדו"ח רווה"פ שלה. למשל: קרקע עודפת לא מניבה, אשר אינה משמשת לפעילותה השוטפת של החברה ולא יתנו לה כל ערך בחישובם.

המכפילים הנפוצים:

מכפיל רווח נקי

מכפיל זה מתקבל כתוצאה מחלוקת מחיר המניה ברווח השנתי למניה או כתוצאה מחלוקת שווי שוק החברה ברווח השנתי הנקי של החברה והוא נותן אינדיקציה ראשונית לתמחור מניות חברה לקראת הנפקתה בבורסה. המכפיל עונה על השאלה תוך כמה שנים יצטבר הרווח הנקי למחיר של החברה או תוך כמה שנים יחזיר המשקיע את השקעתו בחברה.

מכפיל רווח נקי: P/E = Price to earning ratio

P – המחיר למניה או שווי שוק החברה, E – הרווח למניה או רווח נקי של החברה.

Financial Report

מכפיל הרווח התפעולי

מכפיל זה מתקבל כתוצאה מחלוקת ה-EV) Enterprise value) ברווח התפעולי השנתי של החברה. זהו יחס המאפשר השוואה בין חברות ללא השפעה של מבנה ההון של החברה. כלומר, ללא התייחסות ליחס בין ההון העצמי של החברה לבין ההון הזר שלה.

מכפיל רווח תפעולי = EV/EBIT

 EV) Enterprise value) – שווי הפעילות של החברה, EBIT – רווח תפעולי לפני הוצ' מימון ומס.

מכפיל התזרים התפעולי – EBITDA

מכפיל ה-EBITDA מחושב ע"י חלוקת EV) Enterprise value) של החברה בתזרים המזומנים התפעולי שלה (EBITDA). ה-EBITDA מאפשר לבחון מהם המקורות השוטפים אשר יעמדו לרשותה של החברה על מנת לשרת את חובותיה, לשלם תשלומי מס במזומן, להשקיע ולחלק רווחים. מכפיל EBITDA עשוי לשמש ככלי אינדיקטיבי לשם השוואת השווי התפעולי של חברות ("שווי נכסי"), אך לא לגזירת שווי ההון העצמי של אותן חברות.

מכפיל תזרים תפעולי = EV/EBITDA

מכפיל התזרים התפעולי מבוסס על הרווח התפעולי בנטרול פחת והפחתות.

EV) Enterprise value) – שווי הפעילות של החברה, EBITDA – רווח תפעולי לפני הוצ' מימון, מס, פחת והפחתות.

 מכפיל ההון העצמי

מכפיל ההון העצמי משמש כדי לענות על השאלה : כמה משקיע צריך לשלם עבור כל שקל הון עצמי? 

מכפיל הון מתקבל כתוצאה מחלוקת שווי השוק של החברה בהונה העצמי של החברה, והוא שימושי יותר בקרב גופים פיננסיים, כגון: בנקים וחברות ביטוח.

מכפיל הון עצמי: P/B = Price to book value

P – שווי שוק של החברה, B – ההון העצמי של החברה.

משקיעים רבים משתמשים ביחס זה כדי למצוא מניות בעלות מחיר נמוך יחסית. אם מכפיל ההון נמוך מ-1, הרי שהמניה נסחרת במחיר הנמוך מערכה בספרים. שני גורמים יכולים לגרום לכך השוק מאמין שהערך של נכסי הפירמה המופיעים במאזן גבוהים מידי או שרווחי הפירמה נמוכים מידי (ואף שליליים) ולכן התשואה על הנכסים נמוכה.

מכפיל המכירות

מכפיל המכירות עונה על השאלה כמה הון עצמי יש לחברה על כל 1 ₪ מכירות. כלומר תוך כמה זמן המשקיע יכסה את השקעתו באמצעות המכירות.

מכפיל המכירות = P/S

P – שווי שוק  של החברה, S – המכירות (Sales) של החברה.

 כמו מכפיל הרווח הנקי, ככל שמכפיל המכירות נמוך יותר, על המשקיע להמתין תקופת זמן קצרה יותר עד להחזר השקעתו בפירמה, ולפיכך הפירמה תחשב לטובה יותר.

מכפיל המכירות יכול לשמש להערכת חברות אשר הינן מפסידות או פועלות בענפים ללא היסטוריה, או חברות שעקב הכנסות חד פעמיות שאינן נובעות מתחומי העיסוק העיקריים של החברה נוצר עיוות בשיעור הרווח עקב כך.

בחברות מפסידות הרווח השוטף השנתי שלהן שלילי ולכן מכפיל הרווח הנקי לא יכול לשמש אותן.

 Financial Charts July 2014

שיטת ההשוואה לעסקאות דומות

שיטת ההשוואה לעסקאות דומות עושה שימוש במחיר בפועל, לפיו בוצעה עסקת מכר של העסק נשוא ההערכה, או של עסקים דומים, וזאת בתנאי שעסקה כזו בוצעה פרק זמן סביר לפני ביצוע ההערכה. השיטה מבוססת על העיקרון כי ניתן לגזור את שווי החברה מנתוני שוק על חברות דומות תוך ביצוע התאמות.

כדי להשוות לעסקאות שנעשו בעסקים דומים, יש למצוא עסקאות הדומות מבחינת תחום הפעילות, מאפיינים תפעוליים, מידת הסחירות ונתונים פיננסיים.

שלבי ההערכה בשיטת ההשוואה לעסקאות דומות הינם:

  1. איתור עסקאות המתייחסות לעסקים בעלי מאפיינים תפעוליים הדומים לעסק נשוא ההערכה, מציאת בסיס נאות להשוואת גודלם היחסי של העסקים הדומים והעסק נשוא הערכה.
  2. חישוב מכפיל ממוצע של העסקאות הדומות והשוואת השווי של העסק נשוא ההערכה על-ידי שימוש במכפיל זה.

יתרונותיה של השיטה בכך שהיא משקפת בצורה נאותה, דרך המחירים שנקבעו בפועל בין קונים ומוכרים מרצון, את כל הפרמטרים המשפיעים על השווי, ומונעת את הצורך להתבסס על תחזיות העלולות להיות שנויות במחלוקת. כמו-כן, התבססות על עסקאות, שמועד ביצוען סמוך למועד הערכת השווי, מבטיחה כי השווי שמתקבל בשיטה זו יסתמך על מציאות כלכלית וסביבה עסקית דומות, המשקפות נאמנה את  מחיר השוק. החיסרון העיקרי של שיטה זו הנו הקושי הקיים, בדרך-כלל, במציאת עסקאות דומות,  אשר מהן ניתן לגזור את שווי העסק המוערך, נדיר יחסית למצוא עסקאות של חברות עם היקף פעילות, נתונים פיננסים, מודל עסקי ודפוסי פעולה דומה לחברה המוערכת. מעבר לכך, חיסרון נוסף של שיטת  ההשוואה לעסקאות הדומות הוא ששווי של החברה הוא בעיני המתבונן. למשל: רוכש אסטרטגי יכול לשלם פרמיה על שווי העסק מכיוון שהוא עשוי ליהנות מרווחים עתידיים ומהטבות מעצם קבלת הטבות כתוצאה מסינרגיה, יתרון לגודל או מהיותו בעל שליטה מהותי בחברה. (במצבים של מיזוגים ורכישות של חברות, בעל מניות אשר ישלם תשלום עודף עבור פרמיית שליטה וכיו"ב).

שייך לנושאים: כללי


+ שלוש = 4