שם הכותב: תאריך: 18 נובמבר 2014

Run on the banks2001, ארגנטינה, הציבור מאבד אמון במערכת הבנקאית. הממשלה לא עוזרת בהרבה ומדרדרת את נזילות הבנקים יחד עם הטלת מגבלות על חשבונות האזרחים. חוסכים רוצים למשוך את כספם, אבל…יש בעיה, המזומן אוזל. התוצאה? ריצה לבנקים. החוסכים צופים קריסה של הבנק או של מערכת הבנקאות ורצים למשוך את כספם. סיבות לריצה יכולות להיות: פסיכולוגיה, שינויים בסביבה מקרו-כלכלית ומדיניות שגויה של הממשלה.

CORRALITO –   גורמים וסיבות לקריסת מערכת הבנקאות בארגנטינה

נעזר בשתי תיאוריות כדי להסביר את תופעת הריצה. אחת היא פחד לקריסה של בנק או איבוד אמון במטבע המקומי. התיאוריה השנייה, טוענת שהמשברים הם חלק ממעגל שמשפיע על הסקטור הפיננסי ועל הכלכלה ריאלית. אם החוסך הבודד חושב שאין לבנק מספיק נכסים (מזומנים, ניירות ערך, פיקדונות בבנק המרכזי) כדי לפרוע את ההתחייבויות שלו (הפיקדונות של הציבור בבנק), נקבל ריצה.

מ-1992 שרר בארגנטינה משטר שער חליפין קבוע פסו 1 תמורת דולר 1. הסיבה לקביעת השער הייתה חוסר אמון של הציבור במטבע המקומי כמטבע לשמירת ערך. יחד עם משטר שע"ח קבוע, הממשלה  נתן יציבות למערכת הפיננסית. ככה התפתחה מערכת פיננסית יציבה עם השתתפות בנקים בינלאומיים כגון סיטיבנק, HSBC, BBVA ואחרים. הבנק המרכזי בארגנטינה הכניס רפורמות כדי לבנות מערכת בנקאית עמידה שתתבסס על פעילויות (פיקדונות והלוואות) במטבע חוץ. בסוף שנות ה90, מערכת הבנקאות הארגנטינאית הייתה קרובה לאימוץ מלא של הוראות בזל, בין היתר עמידה בדרישה המחמירה של הון כדי להתמודד עם סיכוני אשראי ושוק שקבע הוועדה.

Run on the banks 3בתחילת שנות ה-2000, התקשתה הממשלה לממן את גרעונה באמצעות גיוס כספים בשווקים הבינלאומיים. המשקיעים בעולם ראו שלממשלת ארגנטינה אין דרך להחזיר חובות כל עוד לא היא מטפלת בגרעון שהלך ותפח. כתוצאה מכך, פרמיית הסיכון על אגרות החוב של ממשלת ארגנטינה בצורה חדה ויחד איתו שיעור הריבית שנדרש על ידי המשקיעים. כדי לפתור את הבעיה, ייבשה הממשלה את הבנקים וקרנות פנסיה באמצעות גיוס הלוואות מהמערכת הפיננסית המקומית. במקום לצמצם את הגירעון, הממשלה ייבשה את הבנקים וקרנות פנסיה ולקחה מהם מט"ח. בפרט, ב-2001, כאשר גייסה עוד כספים מהמערכת הפיננסית המקומית, הממשלה הגדילה את האחוז המקסימאלי לשימוש  באג"חים ממשלתיים לצורך קביעת יחס הלימות ההון הנדרש להתמודדות מול קשיים ("הכסף שהבנק שם בצד").

היכון, הכן, צא!

הסכנה מפיחות בשער החליפין, והשפעתה על יציבות הבנקים, לא זוהתה על ידי הממשלה. כתוצאה משער חליפין קבוע וייסוף של הפסו (דבר שמביא את המשק למיתון), סיכון השוק עלה בצורה משמעותית. הרגולטור כשל בזיהוי הסיכון בהלוואות דולריות לסקטור העסקי שהכנסתו במטבע מקומי. היו צריכים לשקול מצב קיצון של פיחות במטבע. נוסף על כך, כשלה הממשלה בהחמרת דירוג הלווים (ההפרשות, הלימת הון) על מנת להתמודד עם מצב של חדלות פירעון מאותם לווים. חשש לחדלות פירעון של הממשלה, יחד עם חשש לפיחות ועזיבת משטר שע"ח קבוע גרמו לRUN ON THE BANKS. עד כדי כך משמעותית הריצה שבסופו של דבר הביאה להתפטרות הנשיא.

Run on the banksהממשלה הייתה צריכה להקטין את ההוצאות והסובסידיות ובכך לצמצם את הגרעון. צעד נוסף היה הורדת שיעור מס ההכנסה. שני צעדים הללו היו מחזירים את האמון למשקיעים זרים והיו מעודדים צמיחה כלכלית. יחד עם גיוס כסף בשווקים בינלאומיים (על מנת לעמוד בביקושי הציבור למט"ח), ממשלת ארגנטינה הייתה צריכה להקטין את התלות של המטבע המקומית בדולר ולהביא לפיחות הפסו בצורה הדרגתית.

 

ביבליוגרפיה

Argentina: Managing the Financial Crisis – Mario Blejer – Practitioners of Development Seminar Series, World Bank, 2003.

Romer, Christina D., and David H. Romer. "Does monetary policy matter? A new test in the spirit of Friedman and Schwartz." NBER Macroeconomics Annual 1989, Volume 4. MIT Press, 1989. 121-184.


Run on the banks 
Perry, Guillermo, and Luis Servén. The anatomy of a multiple crisis: why was Argentina special and what can we learn from it?. Vol. 3081. World Bank-free PDF, 2003.

 Serven, Luis, and Guillermo Perry. "10. Argentina’s Macroeconomic Collapse: Causes and Lessons1." Managing Economic Volatility and Crises: A Practitioner's Guide (2005): 439.

 De la Torre, Augusto, Eduardo Levy Yeyati, and Sergio L. Schmukler. "Argentina’s financial crisis: Floating money, sinking banking." The World Bank, mimeo, April (2002).   

שייך לנושאים: בנקים, כללי, מימון


4 × חמש =