שם הכותב: תאריך: 26 פברואר 2014

כהמשך טבעי לדרמת-הריבית מבית, מדרשו של בנק ישראל, אנו רואים את שוק המניות מצליח לשבור רמות התנגדות (1340 במדד ת"א 25), ולהמשיך לכיוון גבהים חדשים (שיא כל הזמנים נמצא סביב 1384).

ומה לגבי יעדו של המהלך? לפחות איך שהוא הוצג על ידי מבצעיו? הדולר המקומי שלנו מתנהל באדישות נלוזה. כאילו על מנת להרגיז, הוא ממשיך להיסחר סביב רמות המחיר שבהן הוא סובב בעבר הלא רחוק גם כך: 3.50-3.52.

נשאלת, מייד, השאלה שאנו חוזרים ושואלים את עצמנו שוב ושוב: למה קובעי המדיניות חושבים שהם יכולים לקבוע את מסלול הזרימה של הכסף? כאן ראינו דוגמא בולטת לדיכוטומיה בין הרצוי והמצוי.

אותה הורדת ריבית, עבור שיפור יכולת מימון העסקים (צמיחה), ועלייה בדולר (שיפור בכדאיות הייצוא) נראית עכשיו כמיטיבה בעיקר עם מחזיקי סקטור המניות. לא שיש בסקטור זה של המערכת הפיננסית משהו לא יאה, או נאה, אלא שזה פשוט לא מה שהיה נדרש כעת, ולו גם בעיני יוזמי ההכוונה הכלכלית במדינה שלנו.

יאמרו מייד שהתנועה במניות הייתה דבר שהיינו צריכים לצפות לו גם כך, לאור החסר שהתקיים בין המומנטום בהן, וזה שהתקיים באחיותיהן הזרות. זה נכון, אבל צמידות החלטת הריבית למהלך עולה מעורר יותר מחשד שלא מדובר במקריות.

הווה ידוע שקיימת קורלציה הפוכה, די ארוכת שנים (לעיתים עם הפסקות), בין שוק המניות, והדולר אצלנו. וכך, היה הגיוני לחשוב שמהלך מיטיב על המניות יגרום נזק למטרה העיקרית שנידונה: עלייתו של המטבע האמריקאי, זאת, כאמור, על מנת להגביה את הסל שממנו היצואנים חיים.

התמודדות נכונה מול הגורמים שנהנים מן השקל החזק, בשוק המט"ח עצמו, באופן מקצועי, ומתמיד, וכאשר המדיניות גלויה, מפורסמת ברבים, ומקבלת גיבוי מראש הממשלה כאלמנט אסטרטגי, היא התשובה הנכונה. לא שימוש בפטיש על מנת להרוג זבוב על גבי שולחן זכוכית.

הספיחים הבלתי נמנעים של מעשים בעלי כוונה טובה יהיו תמיד מאוד מעניינים, ולפנינו מצב שבו בנק ישראל בונה לעצמו קרקע פורייה לאילוצים עתידיים. כמו כל דבר בחיים, אם דוחים את הבלתי נמנע, מקבלים חזרה את הבעיה, עם ריבית דריבית.

המשק הישראלי, הנמצא במחנק יוקר המחיה המפורסם שלו, והנמצא בהתקפה שקטה על מטבעו היקר מדי, ביחד עם מדיניות של העברה מתמדת של שירותים מן הציבורי לפרטי, אותו משק חייב להתחיל להיות יותר בר מזל.

הוא חייב להגיע למצב שההחלטות שיילקחו בקרוב, במקרה או במכוון, לפחות ישיגו את יעדן המוצהר. בנושא הדולר כבר דנו, אבל בנושא המעיק יותר עבור רבים וטובים, דהיינו נושא הדיור, כל ההחלטות עוד לפני ה"גדולים" שבינינו.

משה שלום

ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל

משה שלום הוא מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.

שייך לנושאים: כללי


4 − שתיים =