שם הכותב: תאריך: 02 פברואר 2014

מלחמת מטבעות היא מצב שבו מדינות שונות מתחרות ביניהן להשיג שער חליפין נמוך ככל האפשר. לאור העובדה שמרבית שערי החליפין נקובים כנגד שער הדולר, מדינות רבות משיגות שער חליפין נמוך על-ידי רכישת דולרים, ומכירת המטבע המקומי, מה שפועל להחלשת שער החליפין של המטבע המקומי. מדינות יצואניות מעדיפות שער חליפין מקומי חלש, שכן שער חליפין חלש פועל בשני היבטים: היבט ראשון, היצוא הופך אטרקטיבי יותר בעולם. היצואנים מוכרים במטבע זה, ומשלמים את החשבונות במטבע המקומי. חולשה של המטבע המקומי משמעותה יותר תמורה ליצואנים, מה שמסייע להם להגדיל את אטרקטיביות התוצר שלהם. בנוסף, בהיבט השני, שער חליפין חלש, מייקר מוצרים מיובאים, וגם כך בתורו מגדיל את האטרקטיביות של התוצרת המקומית בשוק המקומי. פיחות המטבע המקומי אמור ליצור מקומות עבודה, צמיחה, ובסך הכל זה טוב לכלכלה.

מנין מגיעה מלחמת המטבעות. James Ricards, יועץ פיננסי לפנטגון ול-CIA, שכתב את הספר Currency Wars, מסביר שמצב של מלחמת מטבעות מגיע כאשר אין מספיק צמיחה בכלכלות העולם. במצב כזה, יש פיתוי עצום "לגנוב" את הצמיחה על-ידי פיחות במטבע המקומי.

בתקנון קרן המטבע העולמית מסכימות המדינות החברות להימנע ממניפולציה בשערי החליפין שלהן, כדי להשיג יתרון תחרותי לא הוגן על מדינה אחרת. מאז הקמת קרן המטבע העולמית ב-1978, הקרן לא הכריזה מעולם באופן פומבי על אף מדינה כמפרה את תקנון הקרן. מה גם שלקרן המטבע אין סנקציות על מדינות המפרות את תקנונה, למעט גירוש המדינה מהקרן.

העניין הוא שיש כמה דברים בעייתיים עם זה. ראשית, תוצרת מיובאת מתייקרת, ולאור העובדה ששווקים מתקיימים מיבוא, פיחות המטבע המקומי מייקר את המחירים. היבט שני, רכישה של מטבע זר ומכירת המטבע המקומי משמעותה בעצם הדפסת כסף, מה שבתורו עשוי אף הוא ליצור אינפלציה.

השפעה אחרת, היא תגובה. מהר מאוד, מדינות אחרות ינסו להוזיל את המטבעות שלהם, אם אין להם אפשרות למשל להוזיל את המטבע המקומי, מסיבות פנימיות, הם יבצעו פיקוח על מט"ח, למשל, אם כסף נכנס הוא מוגבל במשך הזמן שהוא ישהה במדינה עד שיצא. מלחמת מטבעות יכולה להוביל למלחמת סחר, ליצור הגבלות כמו מכסים על המסחר, מה שיכול לפגוע במסחר הגלובלי. ולהקטין את הצמיחה הגלובלית.

לדעתו של James Rickards, אנחנו בעיצומה של מלחמת המטבעות העולמית השלישית. מלחמת המטבעות העולמית הראשונה התרחשה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1921-1936. בתקופה זו כיכר לחם עלתה כמה טריליוני מרק גרמני. אנשי ניקיון זרקו בסוף היום את שטרות הכסף שלא השתמשו בהם, בגרמניה ערכו של הכסף מילולית ירד לאפס. מה שפחות ידוע על התקופה הזו הוא שבתחילת 1923 גרמניה ידעה תקופת צמיחה משמעותית מאוד, הודות למעבר לבסיס זהב, לאור העובדה שכסף הנייר איבד את ערכו.

מלחמת המטבעות העולמית השנייה התרחשה בין השנים 1967-1987. מלחמת המטבעות העולמית השלישי החלה ב-2010 עם המדיניות המרחיבה של בן ברננקי. המדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי הפדרלי בארה"ב, היא פשוט הדפסת כסף, על-ידי רכישת אגרות חוב. הבנק המרכזי הפדרלי בארה"ב רכש אגרות חוב, כאשר הכסף לצורך רכישת אגרות החוב הללו הגיע בעצם מהאויר. מאזני הבנק המרכזי עלו מ-800 מיליארד דולר, ל-3 טריליון דולר ב-2013, כך שבעצם הודפסו מעל 2 טריליון דולר, ובכך גדל היצע הכסף.

הזירות – סין, ברזיל, יפן, וכל השאר נגד ארה"ב

מלחמת המטבעות העולמית השלישית מתרחשת נכון להיום בכמה זירות. הזירה הראשונה ואולי הידועה מכולם, היא הצמדת היואן הסיני לדולר האמריקאי. עם פרוץ המשבר הפיננסי האחרון בארה"ב, בניסיון לעודד את הצמיחה האמריקאית, פתח הבנק המרכזי הפדרלי במדיניות של רכישת אגרות חוב אמריקאיות, והגדלת היצע הכסף בארה"ב. בעצם במהלך זה הצליח הבנק המרכזי בארה"ב לשבור את ההצמדה של היואן הסיני לדולר. הסינים, כדי לשמור על ההצמדה, צריכים גם הם להדפיס כסף, וכך ככל שהאמריקאים הדפיסו יותר כסף, כך גם הסינים הדפיסו יותר כסף, עד שלבסוף האינפלציה פרצה, אבל לא בארה"ב אלא בסין. לסינים יש חשש הן מאינפלציה והן מאבטלה. הם ראו את האינפלציה, הם החליטו שהם יאפשרו למטבע שלהם לעלות קצת. מרגע שסין עשתה זאת, עודף הסחר שלהם עם ארה"ב ירד משמעותית.

המהלך האמריקאי גרר מהלכי נגד מכמה וכמה כלכלות ובנקים מרכזיים ביפן, דרום קוריאה, טייוואן, ועוד מדינות בנסיון להשאיר את שער החליפין שלהם נמוך ככל האפשר. ב-2010, הכריז שר האוצר של ברזיל אמר בקול רם את מה שמדינות רבות הבינו, ומבצעות בקשר עם מצב המטבעות המקומיים.

גם יפן, שסובלת זה כשני עשורים ממצב כרוני של צמיחה אפסית, ביצעה בשנה האחרונה פיחות אפקטיבי כנגד הדולר באמצעות מדיניות מרחיבה, שכוללת רכישה שנתית של בין 60 ל-70 טריליון ין (כ-570 מיליארד דולר). הין היפני נחלש ב-2013 ב-24%, והוא קרוב לרמה הנמוכה מזה 5 שנים. חולשת הין, שיפרה מאוד את ביצועי החברות היצואניות ביפן, והוציאה את מדד הניקיי לראלי החזק ביותר שלו מזה 40 שנה. הכלכלה היפנית חווה את האינפלציה הגבוהה ביותר מאז 2008 (1.2%). היעד שקבע לעצמו הבנק המרכזי היפני הוא אינפלציה של 2%. גם שוק התעסוקה היפני מראה סימנים של התרוממות.

 מה קורה בישראל?

על-פי נתוני בנק ישראל, בשנת 2013 התחזק השקל מול הדולר בשיעור של כ- 7%, מול האירו התחזק השקל בכ- 2.8%. מול מטבעות שותפות הסחר העיקריות של ישראל, כפי שמשוקלל בשער החליפין הנומינלי האפקטיבי, השקל התחזק בכ- 7.6% , בעיקר במחצית הראשונה של השנה – כ-6% עד אמצע חודש מאי.

התחזקות השקל מגיעה מכלכלה ישראלית ריאלית חזקה, תגליות אנרגיה, הסיוע הבטחוני האמריקאי, אקזיטים בחברות היי-טק, שהכניסו למדינה כ-7.6 מיליארד דולר ב-2013 (על פי נתוני PWC שמצוטטים במאמר של המכון למחקרי בטחון לאומי).

בשנת 2013, מבין 31 המטבעות הסחירים ביותר מול הדולר, שמסוקרים על-ידי מערכת בלומברג, השקל הוא המטבע שהתחזק באופן המשמעותי ביותר כנגד הדולר.

בנק ישראל פועל למנוע ייסוף של השקל בעיקר באמצעות רכישות של מטבע חוץ, וכן הפחתה של הריבית המקומית.

מהלכי בנק ישראל הגיעו בדרך כלל בפיגור, לאור המציאות הכלכלית הפנימית בישראל, ובעיקר החשש שמא הורדות הריבית יחזקו עוד יותר את בועת הנדל"ן המקומית. קיימת הסכמה רחבה ששקל חזק הוא אחד הסיכונים המשמעותיים לצמיחה מהירה של כלכלת ישראל.

מחקר שערך HSBC בראשית שנת 2013, מיקם את המדינות השונות על ספקטרום של רמת הפעילות שלהם בשוקי המט"ח העולמיים, לפיו ניתן לראות שישראל ממוקמת יחסית גבוה על הספקטרום ונמנית על המדינות הפעילות יותר, קצת אחרי יפן וארגנטינה:

שייך לנושאים: כללי, מימון


3 × = שמונה עשרה