שם הכותב: תאריך: 17 נובמבר 2013

rony manosד"ר רוני מנוס, ראש החוג למימון היוצאת, בבית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל, עוסקת בצד ה"רך" של מימון, בעיקר בנושאים כמו הממשק שבין אחריות חברתית תאגידית למימון, ומימון זעיר

מה החוט שמקשר בין הצד המימוני לצד החברתי?

״בעיקרון מוסדות המתמחים במימון זעיר מאופיינים בכך שיש להם מטרת על כפולה – גם רצון להגיע ליציבות פיננסית תוך השגת תמורה נאותה לתשומות ההון וגם מטרה חברתית כלשהי כדוגמת מלחמה בעוני, קידום נשים וכדומה. כלומר ראייה ערכית ממנה נגזרות מטרות העל החברתיות. אולם הראייה הערכית נזקקת תמיד לבסיס כלכלי נאות להשגת קיימות והצדקה פיננסית שכן אחרת המיזם לא ישרוד. כלומר הפעילות העסקית צריכה לענות על צורך והיתכנות לקיימות פיננסית. אם ניקח לדוגמא בנקאות אסלאמית, או מימון זעיר, שניהם נולדו מתוך צורך, ולא רק מתוך מטרות אלטרואיסטיות. לדעתי כאן טמונה הסיבה שחשוב להבין את הממשק המרתק שבין הצד המימוני והכלכלי לצד החברתי.

ההתפתחות לא היתה תמיד מתוך רצון לענות על צורך?

"מימון זעיר צמח מתוך האכזבה מביצועי בנקים בבעלות המדינה, שנתנו אשראי מכוון בדרך כלל למגזרים שבהם רצתה הממשלה לתמוך. הבעיה הייתה שזה הוביל לכל מיני עיוותים כמו אשראי מכוון לחקלאות שהגיע פעמים רבות לאו דווקא לאלה שנזקקו לתמיכה אלא לבעלי קשרים והשפעה שגרפו לכיסם את מרכיב הסובסידיה שנכלל בהלוואות אלו ואשר במקרים רבים אופיינו גם באי פירעון. כיום המימון הזעיר מצליח עד כדי כך שבנקים פרטיים שזיהו את פוטנציאל הרווח הגלום בו, הקימו מחלקות שעוסקות במימון זעיר.

הבנקאות האסלאמית נולדה למעשה מתוך צורך שזוהה לתת מענה לאילי הנפט בשנות ה-70 שחיפשו השקעות המותרות על פי חוקי השריעה."

אם נתרכז לרגע במימון זעיר, ספרי לי איך זה מתנהל. הרי האנשים המהווים את קהל היעד של התעשייה לא יכולים לתת בטחונות, חלקם אפילו לא יודעים קרוא וכתוב 

"היתרון במימון זעיר הוא הגמישות והנכונות לנסות מגוון של כלים להתמודד עם אתגרים. כהערת שוליים, הרבה מהכלים למעשה מועתקים משיטות שנהוגות אצל מלווים בריבית (לא השיטות הפחות ידידותיות ללווה כמובן). האתגר שמסורתית הבנקים לא רצו להתעמת איתו הוא התמודדות עם הבעיות הייחודיות שמתעוררות במתן אשראי זעיר הכרוך בהוצאות אדמיניסטרטיביות גבוהות ביחס לדולר אשראי הניתן לאוכלוסיות מעוטות יכולת או מודרות פיזית או חברתית. נמצאו כל מיני פתרונות יצירתיים שתעשיית המימון הזעיר אימצה והתנסתה בהן. למשל לאפשר ללווים לבצע תשלומי החזר בתדירות גבוהה, נאמר על-בסיס יומי. למי שאין חשבון בנק ושמתנהל על בסיס מזומנים בלבד, זוהי חלופה טובה לצבירת מזומנים במקומות לא בטוחים או היכן שהתחרות עליהן גבוהה (למשל לחלופה של לקחת את הכסף הביתה, מקום שלחצים משפחתיים ואחרים יכולים להוות מכשול לפירעון החוב בזמן).

פתרון יצירתי אחר שתעשיית המימון הזעיר אימצה מהתארגנויות ישנות לא פורמליות אחרות (ושאגב לאחרונה נעשה פחות פופולארי) שזה הלוואה קבוצתית. למעשה ההלוואה היא על בסיס אישי אלא שהלווים מאורגנים בקבוצות, נגיד חמש נשים בקבוצה. השתיים הראשונות מקבלות הלוואה ורק כשהן מסיימות את החזרי ההלוואות, מקבלות הבאות בתור בקבוצה הלוואות. כאשר נגמר סבב אחד מתחיל סבב שני ואם אין בעיות פירעון, סכום ההלוואה אף יגדל. כך צוברת כל לווה רקורד אשראי טוב שיכול לסייע לה בהמשך אף לעבור למערכת הבנקאות הפורמלית.

ההתארגנות כקבוצת לווים מאפשרת מתן הלוואה ללא ערבות כי למעשה הערבות מוחלפת בתמיכה בין קבוצתית ולחץ חברתי להחזר ההלוואה במועדה. אם אחת הלוות לא עומדת בתשלומים, יש מוטיבציה לשאר החברות בקבוצה לפעול לכך שהחוב ייפרע. פעמים רבות הקבוצה בוחרת את חבריה, מה שחוסך את העלות למלווה לבדיקת וסינון לקוחותיו. 

עוד דרך יצירתית לעקוף את המכשולים הכרוכים במתן שירותים פיננסיים למיעוטי יכולת או לקבוצות מודרות חברתית או גיאוגרפית הינה שימוש בביטחונות פחות סטנדרטיים, כמו תכשיטים, אופניים או בעלי חיים. כמובן, גמישות מעין זו יכולה ליצור בעיות אך לא בהכרח שונות משמעותית מהבעיות בהן נתקלת הבנקאות הקונבנציונלית. למשל, אם כפר שלם משתמש בתכשיטים כבטחונות בשנת בצורת, הרי ערך התכשיטים נופל כי כולם מממשים את הביטחונות. ממש כמו שקרה לערך הבתים במישיגן במהלך משבר הסאב-פריים בארה״ב.

להלן רעיון יצירתי נוסף. כשקהל היעד לא יודע קרוא וכתוב, הקבוצות שמקבלות את ההלוואות מגיעות למפגשים תקופתיים בהם נערכים תשלומי ההחזר בפרהסיה. זה מייתר את הצורך לרישומים ומעקב הואיל והתיעוד הוא ציבורי."

מימון זעיר מתקיים רק במדינות מתפתחות בעצם?

"הדיבורים על אנאלפביתיות וביטחונות בצורת תכשיטים או אופניים, מצביעים על כך שמימון זעיר מתאים או מתקיים רק במדינות מתפתחות. זה לא בהכרח נכון וכאן משחק שוב נושא הגמישות. למעשה מימון זעיר הוא אחד החידושים הפיננסיים היחידים שהתפתחו במדינות המתפתחות ומשם עברו למדינות המפותחות.

גם בארה"ב וגם בישראל יש אוכלוסיות מודרות. מוסדות המימון הזעיר נכנסים פעמים רבות לוואקום הזה (יותר בארה״ב מן הסתם מאשר בישראל). כמובן הדבר מצריך לעשות התאמות. למשל להגדרת גודל ההלוואה או המעבר משיטת הקבוצה לשיטה אינדיבידואלית כי מדינות כמו ארה״ב או באופן כללי מדינות מפותחות מאופיינות לרוב בחברות אינדיבידואליות ששיטת ההלוואה הקבוצתית אינה ישימה בהן."

בארצות מפותחות איך פותרים את בעיית הבטחונות, כשההלוואה היא על בסיס יחידני?

"אחת השיטות היא להציע סכום התחלתי קטן המאפשר ללווה לבנות פרופיל של לווה איכותי. כלומר עמידה בהחזר הלוואה קטנה פותחת אפשרות ללקיחת הלוואה גדולה יותר ומתמרצת את הלווה לפירעון נאות. מתן בונוס ניכר לקציני אשראי על בסיס החזר ההלוואות, הוכח כאמצעי יעיל. בסופו של דבר ניתן לבנות פרופיל שאתו גם הבנקים הרגילים יסכימו להתמודד. "

יש מידול להיבט ניהול הסיכונים של המערכת הזו?

"יש מודלים, ויש דירוגים בעיקר של המוסדות למימון זעיר. הבעיה היא שכמו במשבר הסאב-פריים, המודלים לא תמיד הוכיחו את עצמם, בעיקר במקרי קיצון. 

כך למשל, בהודו ב-2011, נכנסו הרבה מוסדות מימון זעיר, שניסו לדחוף הלוואות למשקי הבית. במקומות כמו אנדרה פראדש כל משק בית לקח בממוצע 8 הלוואות. לא הייתה ביקורת למי נותנים את ההלוואה, והתגמול של משווקי ההלוואות היה על-בסיס עמלות לגיוסים. לווים רבים גלגלו הלוואות והשתמשו בהלוואה אחת לשלם את קודמתה. התוצאה הייתה לחץ בלתי אפשרי על הלווים מה שהוביל לגל של התאבדויות, ביקורת נוקבת כלפי מוסדות מימון זעיר ואף שביתות תשלומים שיצרו בעיות למוסדות המימון הזעיר ולדימויו הציבורי."

מה קורה בארץ?

"לא הרבה. לדעתי בארץ יש צורך ויש מקום למימון זעיר שממדיו כמעט אפסיים. יש פער עצום בין המערכת הבנקאית לבין השוק האפור. הפערים באחוזי הריבית הם גבוהים, ויש בהחלט מקום להכניס גורם נוסף. הבנקים בארץ, גם אם אינם כפופים לתקרת ריבית, עדיין סובלים מתדמית ציבורית שלילית מה שמקשה עליהם לגבות ריבית תואמת לפרופיל הסיכון של הלווה ולצורך לכסות את ההוצאות האדמיניסטרטיביות הכרוכות בשירות קהל יעד זה."

אז למה לדעתך זה לא מתרומם בארץ?

"יש אוכלוסיות מודרות בישראל. ויש מי שמנסה להגיע אליהן. קרן קורת היא דוגמא לכך. אבל גופים המעוניינים להיכנס לתחום המימון הזעיר נאלצים להתמודד עם תקנה המונעת מהם לגבות ריבית העולה על כ-13% לשנה, בעוד שמנגד משגשג השוק האפור הגובה ריביות של מאות אחוזים לשנה באין מפריע."

שייך לנושאים: כללי

תגובה אחת עד כה.

  1. מאת EBW:

    כתבה מעניינת בנושא מיקרו מימון בארץ: http://www.themarker.com/news/1.1793715

    לדעתי, הבעיה מתחילה להיפתר על ידי מימון המונים. אני מאמין שנראה עוד יוזמות כאלו שהמיקרו-מימון לא הצליח לפתור. היכולת לשלם על משהו מראש ולממן אותו מאפשרת טווח-רחב של אפשרויות חדשות.



− 1 = אפס