שם הכותב: תאריך: 25 נובמבר 2014

במהלך סיטואציות רבות בחיי היומיום שלנו, בהם אנו מבצעים עסקאות כלכליות מגוונות לרכישת מוצרים ושירותים ואף מחויבים בתשלומים פוטנציאליים עתידיים (כגון מיסים ישירים על הכנסות ורכישות), לא אחת אנו מוצאים עצמנו מתבוססים בתחושת מרי בכל הקשור ליחסי עלות-תועלת כלפי המוצר/שירות בו אנו מעוניינים ומיוקר המחיה הכללי השורר בעידן הכלכלי שלנו. בצד התחושה האופיינית לה כולנו שותפים לפיה במדינת ישראל הכי קשה לשרוד מבחינה כלכלית ביחס למדינות אירופה וארה"ב,  מתפרסמים ללא הרף מחקרים אודות כלכלת ישראל (בחסות בנק ישראל, משרד האוצר ושות') בהם מציגים "נביאי הנחמה" תמונת מצב אופטימית ונתונים מאקרו כלכליים חיוביים דווקא. ועדיין, רובנו נותרים בתחושות סובייקטיביות המנוגדות לאותם הממצאים, חשים מרומים ולעיתים אף פראיירים (מחאת המילקי שפקדה אותנו לאחרונה, היא רק דוגמא אחת לכך) וכפועל יוצא מנסים למצוא דרכים יצירתיות לחסוך בהוצאות כספיות על מנת להגדיל את נתח ההכנסה הפנויה המצויה באמתחתנו. אפיק "חיסכון" אחד שיובא במאמר זה כדוגמא דן בסוגיית תשלום המע"מ.

מע"מ, או מס ערך מוסף, הוא מס עקיף אשר מוטל על הצרכן הפרטי דרך מחזור הפעילות העסקית, ללא קשר לרווח או להפסד של העסק על פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. המע"מ הוא מס עקיף מכיוון שהוא מוטל על עסקה ולא על אדם, להבדיל ממס ישיר, כדוגמת מס ההכנסה, אשר מוטל על האדם ומחושב בהתאם למאפיינים הייחודיים שלו (רמת הכנסה, מצב משפחתי, מקום מגורים וכדומה).

כל אחד מאתנו עשוי להיות בעל עסק עצמאי וכולנו הרי משמשים כלקוחות אקטיביים או פוטנציאליים של מגוון בתי עסק ומוסדות פרטיים. ככאלה, אנו מודעים היטב לערך המושג מע"מ, אך לעיתים מעדיפים לדחוק אותו הצידה, בגלל ההשלכות הכלכליות שהוא טומן בחובו על הכיס הפרטי שלנו, המקום הכי רגיש ויקר לנו. התחושה הזו בשילוב עם יכולת ממשלתית מוגבלת של מעקב אחרי עסקאות כלכליות הנעשות במזומן, יוצרת במקרים רבים דילמה אתית – האם לשלם או לא לשלם מע"מ?

לצורך המשך הדיון, אזכיר בקצרה את דילמת האסיר הידועה:

בואו נדמיין שני אנשים שנקרא להם A ו-B. השניים ביצעו פשע איום ונורא, אלא שהמשטרה לא מצליחה להוכיח את אשמתם ומציעה לכל אחד להלשין על חברו. מנגנון הענישה מוסבר להם כך:

  1. אם אחד האנשים מלשין על השני בעוד השני שומר על זכות השתיקה, הוא יקבל את העונש המקסימאלי, 20 שנים והמלשן ישוחרר לחופשי.
  2. אם שני האנשים מלשינים אחד על השני, שניהם יקבלו עונש 18 שנים (הנחה בגין זירוז החקירה).
  3. אם שני האנשים שומרים על זכות השתיקה, שניהם יואשמו בעבירה מינורית ויהיו בכלא רק כשנה[i].

בסופו של דבר מודגם די בקלות, שללא היכולת לתקשר, כל איש נאלץ לבחור באופציה שטובה בשבילו- בגידה. התוצאה היא ששניהם מסיימים באופציה השנייה ומרצים 18 שנים, במקום באופציה השלישית- שזאת התוצאה הרצויה ביותר לשניהם יחדיו.

בפני כל אחד ואחת מאיתנו ניצבת דילמה דומה באשר לתשלום המע"מ. תשלום המע"מ נועד למעשה לממן את הוצאות הממשלה ולסייע לה בצמצום הגרעון שלה. ככל שנקפיד לשלם את המע"מ אנו תורמים לסביבה כולה שכן המדינה תוכל להתפתח ללא צורך בגיוס והנפקה של אג"ח נוספים למחזור. המדינה תוכל לעמוד ואף להגדיל את החזרי החוב הממשלתיים וכתוצאה מכך תקטן הריבית על החוב. אם כולנו נשלם מע"מ נשפר את מצבנו הקולקטיבי ונהנה ממתקנים ושירותים ציבוריים משודרגים.

אולם כיוון שחלקנו מעדיפים לחוס על כיסנו הפרטי ומעוניינים למזער את תחושת הפראייריות, נעדיף שלא לשלם את אותו אחוז המס האמור בחוק אך בסופו של דבר ההשפעה הקולקטיבית של אי התשלום ירע את מצבינו אנו גם כן, וייגרם הפסד קולקטיבי גם של משלם המיסים וגם של מי שהתחמק מהתשלום.  

בסקירה כלכלית שנערכה על-ידי ה-OECD בדצמבר 2011, מצאו לנכון לציין לטובה את שיעור המע"מ האחיד הנהוג במדינת ישראל, בשונה מרוב מדינות ה-OECD בהן גביית המע"מ היא דיפרנציאלית, כלומר מוטלים שיעור מע"מ שונים על מוצרים שונים. יתרה מכך, נמצא גם שהפעלת כלי של מע"מ דיפרנציאלי להשגת מטרות חברתיות היא יקרה ומיטיבה גם עם האוכלוסיות החזקות (במילים אחרות עלולה להעמיק את אי השוויון והפערים הכלכליים). נמצא כי שיעור המע"מ בישראל החל משנת 2009 ואילך הינו נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, אך הוא מהווה אחוז גבוה יותר מהתוצר המקומי ביחס לממוצע המדינות ב-OECD (8.06% לעומת הממוצע 7.09%[ii]).

אנו חיים בעידן טכנולוגי שמתפתח ללא הרף, המדינה מגבירה את יכולת גביית המס ואכיפתו בזמן אמת על ידי צמצום השימוש במזומן לעומת ריבוי טרנזקציות אלקטרוניות הניתנות לכימות ומדידה (ועדת לוקר בוחנת בימים אלה את הגבלת השימוש בעסקאות במזומן כמלחמה ב"הון השחור"[iii]). קידמת הטכנולוגיה ושיתוף המידע המהיר בימינו מאפשר צורות פיקוח והטלת סנקציות על ציבור "המלשנים", ובמילים אחרות אותם האזרחים שבוחרים באי תשלום מע"מ, ומרעים בכך את מצבה של החברה כולה בטווח הארוך.


אז נכון, כולנו סובלים מתחושת פראייריות במידה כזו או אחרת. כולנו דואגים בקנאות יתרה לכיסנו הפרטי הרבה מעבר לכיס המדינה הקולקטיבי. אך חשוב לזכור ולהפנים כי התחמקות מתשלומי מיסים פוגעת בסופו של דבר במדינה כולה, מעמיקה את הפערים החברתיים ומממנת שווקים מקבילים שמתנהלים שלא כחוק. קיימות דרכים נוספות בהן נוכל לשפר את מצבנו הכלכלי הפרטי וליצור התייעלות שתוביל לחיסכון, ובד בבד לשמור על מעמדנו כאזרחים שומרי חוק. חשבו על איכות החיים שלנו, חשבו על ההוצאות השגרתיות בהן כן ניתן לקצץ, חשבו על השפע אליו כל כך הורגלנו, עד שהפך לטבע של ממש. חשבו על המדפים העמוסים לעייפה בסופרים, שפשוט מכריחים אותנו לקנות 5 סוגי דגנים ו-4 סוגי שתייה קלה. האם בהם נוכל לקצץ? אולי כדאי לנו לנסות. למען עתיד ילדינו.

 


 [i]שפירא, ח. (2008). שיחות על תורת המשחקים. עמ' 97.

[ii] לקוח מתוך עבודת מחקר של מרכז המידע בכנסת בנושא שיעורי מס ערך מוסף ומשקל ההכנסות ממנו     
  בתוצר בישראל ובמדינות ה OECD.

[iii] לקריאה נוספת מומלצת בנושא ועדת לוקר לחץ כאן.

שייך לנושאים: כללי

11 תגובות עד כה.

  1. מאת דניאל:

    יפה, מאד מסכים עם הכתוב

  2. מאת דוד ספיר:

    באמת נהיה כבר מאד קשה, מעניין מה יהיה בעוד כמה שנים,
    אני כבר שומע מהרבה חברה צעירים שהם חושבים על ארה"ב

    • מאת webon:

      רוב הצעירים כבר נוהרים למדינות אחרות בשל אי יכולת עמידה, אז בטח עוד מספר שנים גם הילדים שלנו יכוונו לשם, אז בואו ננסה לעשות שינוי :), או שנקווה לטוב.

  3. כתבה מפורטת וטובה! תודה רבה!

  4. מאת dudu:

    גם אני מסכים עם הכותב.
    באמת נהיה קשה..
    השאלה מה יקרה עם כל הצעירים האלה ימשכו עוד צעירים לארה"ב
    אז הם יתחילו להתעורר?

  5. מאת איריס:

    כתבה מצוינת ומועילה מאוד

  6. כמובן שבשביל לא לעשות צעדים שנשלם עליהם מחיר יקר, כדאי להצטייד ברואה חשבון טוב, כזה שידע ומכיר את הדרכים לפעול בתוך מגבלות החוק… ולמזער את הסיכונים

  7. אני מסכים לגמרי עם הכתוב בכתבה. בסופו של דבר במדינות רווחה באירופה שיעור ההתחמקות ממס נמוך מאוד, מה שמאפשר למדינה להיות מדינת רווחה עם עלות נמוכה להשכלה ולבריאות.
    הבעיה שנדמה שבשנים האחרונות אנחנו אדם לאדם זאב… מקווה שנבין שזו לא הדרך.

  8. מאת לאב אילת:

    אחלה כתבה ממש מסקרנת , צודה על עזרה

  9. מאת goll:

    תחי מדינת ישראל ! הכי היינו רוצים לשלם כמה שיותר מיסי למדינתנו אהובתנו. אבל בוא נעשה את זה ביחס פורפוציונלי למה שכל אחד מרוויח באמת. ככה לכולם יהיה באמת עניין לשלם כמה שיותר מיסים אם זה ביחס לרווחים שצברנו. ובכלל אני בעד להוריד את המס באופן כללי על כל התושבים כך שלא יהיה טעם לקחת צאנס שיתפסו אותך מעלים מס. אם נתפסת בכל זאת עונש כבד



6 − חמש =